כלבי הים של בייקל הם בעלי חיים ייחודיים, מבחינה מדעית, אנדמיים. מין כלבי ים מתוקים זה חי רק באזור המים של האגם העמוק והעתיק ביותר על פני כדור הארץ, במים הטהורים ביותר של אגם בייקל.
שגרת החיים של החותם פשוטה לגאונות: אם הוא אינו ישן מתחת למים, בעוד שיש מספיק חמצן בריאותיו, אינו מתעסק באבני החוף, פירוש הדבר שהוא ציד, גולש בנינוחות בנחת בחיפוש אחר מזון. המעדן האהוב ביותר על כלב הים הוא סרטנים, רכיכות והדגים בעלי החיים גולומיאנקה. נראה שהם נוצרו זה לזה, מכיוון שהגולומיאנקה רשומה רק על אגם בייקל. אבל האומול, שכל כך פופולרי בקרב תיירים, אינו מושך במיוחד עבור כלב הים - אתה עדיין צריך להדביק אותו. אבל אם פתאום בדרכה יש רשתות דייגים ממולאות בדג הזה, הבחור הערמומי לא יעמוד בפיתוי כזה וארגן לעצמו סעודה, וישאיר את הדייגים עם אף. לפעמים חמדנות הורסת את הנשים השובבות: הן עצמן מסתבכות ברשתות והופכות לטרף קל.
לאטום בריא יש את כל הסימנים להשמנה, מכיוון ששומן מגן מפני היפותרמיה ונזק, מקל על השהייה על פני המים ומסייע לשרוד את זמני הרעב.
למרות גודלו המרשים (כלב ים מבוגר יכול לשקול בין 50 ל -120 ק"ג), מסתתר מסכנה, הוא עדיין מסוגל להפגין יכולת תמרון מדהימה ולפתח מהירויות ניכרות, עד 25 קמ"ש. הציידים מהווים איום חמור על בעלי חיים אלה, אשר במרדף אחר פרווה כסופה, אינם מהססים לעבור על החוק.
כלבי הים של בייקל הם הפגיעים ביותר בסוף החורף - תחילת האביב, כאשר צפויה חידוש בחידוש משפחתם. בכל שנה בזמן זה, על פני האגם המכוסה שלג, נקבות, אמהות אכפתיות, מכינות חור קרח סגור לצאצאים עתידיים עם מוצא בתוכו, שדרכו המקלט מתקשר עם מים. כלבי ים תמיד יוצרים חורים כאלה בחורף, שוברים את הקרח עם טפריהם, כדי לעלות אל פני השטח מדי חצי שעה ולהשלים את אספקת החמצן.
במקלט הפשוט הזה גור, כך קוראים לתינוק שזה עתה נולד, הוא חם ובטוח: עופות דורסים, המסוגלים לנקר בחלל פתוח, לא יגיעו אליו לכאן, חלב אם יאפשר לגור להתחזק ולהתחזק הצטיידו בשומן, ודפנות הגוב ישמרו על טמפרטורה נוחה בפנים. כמעט כל הזמן הוא בפיקוח של אם חד הורית, שנעדרת רק לציד. האב אינו לוקח חלק בחיי המשפחה, ממלא את תפקיד "השור המזרע".
האביב מגיע לשלו ויכול להביא סכנה. מקלט הקרח מתחיל להתמוטט מתחת לקרני השמש, והקומוטקאן, שמתורגם באוונקי כ"חותם תינוק ", מתגנב תחילה אל האור ומוצא את עצמו מול עולם שאינו מוכר לו. במקרה זה, הטבע סיפק אמצעי הגנה אחד בלבד - הצבע הלבן-שלג של מעיל הפרווה להסוואה בשלג. אך האם זה יחסוך ממך ציידים המונעים על ידי בצע רווח? כשמסתכלים בעיניהם של היצורים הקטנים, הנוגעים ללב וחסרי ההגנה, קשה לדמיין שיש ידיים שיכולות להביא מועדונים מעל לראשם. נשק זה משמש לרוב לשחיטת כלבי ים - כל אחר עלול לפגוע בפרווה יקרת ערך.
מאז ימי קדם אוכלים תושבי המקום בשר כלבי ים. מוערך במיוחד היה בשר רך של חובונק, גורים בני חודש, שטעמו היה כמו בשר עוף. זה חסר טעם דגי, כי כל התפריט שלהם מורכב מחלב אם. חותמות הפרווה הן מבוגרות יותר, מתבגרים ששרדו את ההיתוך הראשון כשהם במאורה או כבר על גושי הקרח במהלך נסחף הקרח, הלכו לייצור בגדים, מגפי פרווה גבוהים, כפפות. ככל שהם מתבגרים, כלבי ים צעירים, השולטים באלמנט המים, עברו לדיאטת דגים. הבשר שלהם קיבל ריח דגים אופייני וחדל להעריך אותו. מבוגרים נמשכו רק על ידי שומן, ששימש למילוי מנורות ושימוש בו למטרות רפואיות.
עד שנות ה -80 של המאה הקודמת מותר היה לצוד תעשייתי אחר כלב הים של בייקל. נושא זה בא לידי ביטוי בעבודתו על ידי המשורר יבגני יבטושנקו, לאחר שכתב את "בלדת החותמות" הנוקבת. כעת הדיג אחר כלב הים של Baikal נאסר רשמית: היונק נלכד בדפי הספר האדום כמין בסכנת הכחדה.
ב -15 במרץ כל העולם חוגג את יום הגנת החותמות, וב- 25 במאי מתקיים חג דומה, יום הגנת החותם, באזור אירקוצק ובבוריאטיה. על מנת לחנך ולהפנות את תשומת הלב לבעיות סביבתיות הקשורות בחותמות, הם מארגנים הפגנות, תערוכות תמונות, פעולות ופלאשים.
אולי צעדים כאלה יסייעו בשימור תושב ייחודי זה של האגם, אחד החוליות החשובות ביותר של המערכת האקולוגית של בייקל.
