גידול דגי אקווריום הוא תהליך מייגע למדי, כי בנוסף לעובדה שהדג חייב לקבל את הכמות הנכונה של מזון, אור וחמצן, יש צורך לקבוע את עובדת ההריון בזמן ולא לפספס את לידת המטוגנים., שאם לא כן הם פשוט יכולים לאכול.
רבייה של דגים, כמו כל בעלי חיים אחרים, הוא תהליך פיזיולוגי מורכב ביותר, שמלווה תמיד במספר תכונות ואשר מושפע מהסביבה, הטבעית והמלאכותית כאחד.
דגים שלאחר ההפריה מוכנים להתרבות, לעיתים קרובות צריכים להישמר בתנאים מיוחדים, אך לשם כך חשוב לקבוע נכון האם הדג באמת בהריון. לכל גזע דגים יש מאפיינים משלו, המתבטאים הן בשינוי צבע הנקבות והן בגידול בבטן.
אנשי חרב
נקבות של חרבות מוכנות להזדווג כבר מ- 8 חודשים, מכיוון שבגיל זה הדגים הללו מסתיימים בגיל ההתבגרות.
אם נקבת חרב בהריון, כתם כהה מופיע על בטנה, והבטן עצמה לובשת צורה מעוגלת. קרוב יותר ללידה הבטן מתגברת ומקבלת צורה מרובעת.
גופי
לדג אקווריום כזה כמו גופי, שהוא גם חי ודומה מאוד לזנב חרבות, יש מאפיינים משלה של רבייה. בכדי להיכנס להריון, גופי נקבה אינו זקוק לנוכחות מתמדת של זכר; דג זה יכול לזרוק מטגנים מספר פעמים מביצוע זיווג אחד.
די קל להבין שהדג בהריון: דפנותיו ובטנו גדלות משמעותית. בדיוק כמו אצל אנשי חרב, אצל גופים נוצר כתם כהה מאחור, אשר גדל בגודלו קרוב יותר ללידה. לפיכך, ההבדל היחיד בין גופים הוא השלכה חוזרת ונשנית של מטגנים מבן זוג אחד, ובגביעי חרב ההפריה מתרחשת פעם אחת והנקבה מוסרת מייד.
דג זין
בגזע התרנגולים, גיל ההתבגרות מתחיל בארבעה חודשים, נקודה לבנה הופכת לסימן ההיכר של הריון לנקבה, ולא כהה, כמו אצל דגים אחרים, וכמובן, לבטן מעוגלת.
מאפיין של תרנגולות נקבות הוא תהליך הלידה עצמו: הזכר בונה קן מצמחים, וכשמגיע הזמן הוא והנקבה קופאים בקן זה, ואז יורדים בצורה חלקה לקרקעיתו, שם נפלטות הביציות. לאחר מכן, הזכר מגן על הביצים למשך מספר ימים, מהם יוצאים המטגנים ואז הם מופקדים, ממש כמו הנקבה שילדה.
דג תוכים
תוכי כריתת בהירים ומצחיקים פופולריים מאוד כיום בקרב חובבי אקווריומים ביתיים. דגים אלה אינם מתרבים היטב, ולכן הם זקוקים לתנאים מיוחדים. לדוגמא, להזדווגות, המים באקווריום הופכים לחמים יותר, ולזריקה מותקן כיור או בית מקלט. הריון של דג מתבטא בסימנים הרגילים - בטן נפוחה וכתם כהה בזנב, אך גם ההתנהגות משתנה: הנקבה נוטה יותר ויותר לקרקעית ועוזבת את האור.
