סוסים ערביים, יחד עם סוסי רכיבה רוסיים ואנגלים, מסווגים כגזעיים. זהו אחד הגזעים הקדומים ביותר, אשר גידלו במאות הרביעי עד השביעית על שטח חצי האי ערב. סוסים ערביים מוערכים בזכות החסד, הרזון, הרזון והקלילות שלהם, ולמרבה הצער, עדיין ממשיכים להשתמש בהם בתחרויות מקצועיות וחצי מקצועיות.
מאפייני "הערבים"
הגובה בשכמות של סטליסטים של גזע זה של סוסים הוא 153-155 ס"מ, סוסות מעט נמוכות יותר - 150-151 ס"מ. הם מאופיינים בחוקה רגילה והרמונית מאוד, חוקה "יבשה", מרובעת במצח וקעורה. לאף הראש. קבוצת הסוסים הערביים ארוכה וישרה למדי, והזנב מונח גבוה.
הצבעים או הצבעים הנפוצים ביותר של סוסים ערביים הם אפור עם גוונים שונים, מפרץ, אדום ושחור, אך אחרים אפשריים גם הם. הצבע הנדיר ביותר בקרב ה"ערבים "הוא קריר, המכונה גם רואן על ידי המומחים של הארגון העולמי למגדלי סוסים ערביים או ארגון הסוסים הערבי העולמי.
מאפיין נוסף של ה"ערבים "הוא אורך חייהם הארוך - ישנם בעלי חיים ידועים שחיו עד 30 שנה. נכון, אינדיקטור זה הוא שרירותי למדי, שכן גזע זה משמש לעתים קרובות באופן פעיל בספורט, אשר, למרבה הצער, אינו מאריך, אלא מקצר את תוחלת החיים. סוסות מהזן הערבי מאופיינות גם הן בפוריות גבוהה והן יכולות להתרבות עד גיל מבוגר מאוד.
טיפולוגיה בתוך הגזע
היסטוריונים ומגדלים מקצועיים מבחינים בארבעה סוגים, או קונפורמציה, בגזע הסוסים הערביים - קוהילאנים, סיגלבי, הדבנים וקוהילן-סיגלבי.
הסוג הראשון כולל בדרך כלל את "הערבים" המסיביים ביותר עם חוקה חזקה מאוד וסיבולת רבה. הקוהילנים הם סוסים חזקים ורוכבים מצוינים ומהירים. הצבע הנפוץ ביותר של סוסים ערביים אלה הוא מפרץ ואדום. סיגלבי מאופיינים בגודל בינוני ו"אלגנטיות "חיצונית נהדרת. הם קצרי קומה, אך קלילים ושובבים בתנועה. התביעה הנפוצה ביותר עבור סיגלבי היא אפורה. הדבנים הם סוסים שבהם מותר לחצות את החלק החיצוני של גזע זה, הם גדולים למדי וחזקים. הצבעים התכופים עבורם הם אדום, אפור ומפרץ. הסוג האחרון - coheilan-siglavi, משלב צורות יבשות, ואותה "אלגנטיות", כמו גם צמיחה גבוהה. הצבעים שלהם הם אדום, אפור ומפרץ.
ה"ערבים "צברו מוניטין של סוסים מצוינים בזכות הסיבולת הרבה שלהם - הם יכולים לנוע עד 90-100 מייל ביום. המהירות של הסוסים הערביים אפילו נכנסה לפתגמים, אמרות ומשפטים רבים. אלו הם "הערבים" שעדיין נחשבים לסוסים הטובים והפופולאריים ביותר בעולם המזרחי, ואפילו סוסי אכל-טקה המפורסמים אינם יכולים להתחרות בהם.
