ליאו הוא חתול חזק וגדול שיכול לעמוד על שלו ולהוכיח לכולם שזה לא היה לשווא. אך האם לאריה יש זכות להחשיב את עצמו כמלך כל בעלי החיים?
מאז ומתמיד האדם היה עטרת בריאת הטבע, אך אפילו הוא סוגד לחיה אחת. חסד, אלגנטיות, נטייה גאה, הליכה חיננית, שאגה מחרישת אוזניים - כל אלה הם מילים נרדפות לאמירה "האריה הוא מלך החיות." אך מדוע דווקא חיה זו כבשה לבבות רבים וזכתה במעמד של מלך החיות? כדי לענות על שאלה זו, כדאי לפנות להיסטוריה.
היסטוריה קווית
אריות כמין נפרד ידועים כבר הרבה מאוד זמן. על פי מקורות, אפילו לפני 100 אלף שנה היה לחתולים הגדולים הללו טווח הקרקע הנרחב ביותר בקרב יונקים. אריות נמצאו כמעט בכל היבשות, מאלסקה ויוקון בצפון אמריקה ועד פרו בדרום, ברחבי אירופה, באסיה ועד סיביר ורוב אפריקה.
אז מה הפך את האריה לאיש שלטון? ללא ספק המראה הבוהמייני שלו. לדוגמא, המצרים סגדו לאריה וייחסו לו כוח עליון. ביוון האמינו כי אלה החתולים שאלו של אולימפוס עצמם שלחו לכדור הארץ. בנצרות מוזכר שהאריה מגלם את רצונו של ישו. כך או אחרת, האריה היה ונשאר "גבוה" יותר מכל בעלי החיים. למרות שלפי מדענים, מין זה עובר זמנים קשים כעת.
מחיי האריות
אריות מעולם לא היו לבד. אנו יכולים לומר שבדידות אינה מתאימה כלל לעם המלוכה. במשפחה, או בגאוותו של חתול, ישנם בין 4 ל -30 פרטים. המנהיג כאן הוא האריה החזק והגדול ביותר, מוקף בלביאות עם גורים וגורי אריות הגדלים.
בין אריות החתולים הרבים ניתן להשוות רק את הנמר. אורך גופו האדיר של אריה נע בין 1 ל -3 מטר. המסה בדרך כלל אינה עולה על 230 קילוגרמים. לביאות קטנות מזכרים, משקלן הוא בממוצע 140 קילוגרמים. ללא קשר למשקלם, אריות הם תמיד ציידים טובים. בעזרת כפה אחת, אריה בוגר יכול להרוג זברה או חיה אחרת בסדר גודל כזה.
זואולוגים מודרניים מאוכזבים יותר ויותר מ"אצולה המלכותית "של האריה, מכיוון שלעתים קרובות הנקבות מרוויחות אוכל בגאווה. אריות, לעומת זאת, מופיעים רק ב"נתח הגביע ".
אך מה קורה כששנות שלטון המלוכה מסתיימות? ידוע שכשאריה כבר לא יכול להגן על עצמו, הוא מגורש מהגאווה, ולעתים קרובות משתמשים בו טורפים קטנים יותר - צבועים. אין ספק שגורלם הנורא של כל המלכים הוא סוף מפואר בקרב בעלי חיים קטנים.
